עמוד 19: גישתו הייחודית של הגרי"ד סולובייצ'יק.

"עיקר המורשת של הרב אינו התשובות שהוא נתן לבעיות השעה, אלא הדוגמה החיה של אדם שהתמודד עם אתגר המשך קיום המסורת היהודית מתוך אמונה עזה בנצחיות התורה. מורשתו של הרב היא תביעה להתמודדות רעננה ועכשווית מתוך ביטחון שזאת התורה לא תהא מוחלפת…

הרב לא היה רק נאה דורש. בשנות הרבנות הראשונות שלו בבוסטון הוא פעל בשדה הכשרות כדי לאפשר אורח חיים אורתודוקסי מבחינה מעשית. בשנים מאוחרות יותר הוא הרחיב את מעגל פעילותו לשדה ההסברה כדי להסביר את הפילוסופיה של ההלכה וכדי להצביע על הרלוונטיות שלה לחייו של האדם המודרני…אמונתו היוקדת של הרב בנצחיות התורה לא באה מתוך טשטוש המאפיינים המיוחדים של הדור שהוא חי בקרבו. הרב היה מתורגמן ומשורר, שתרגם באמצעות כלי ההמשגה הבריסקאיים את התורה עבור בני דורו, ויחד עם זאת שר שירה חדשה ומצא בתורה עומקים ורעיונות חדשים על טבע האדם ועל עולמו הפנימי.

[מתוך: על הרלוונטיות של משנת סבא, הרב מאיר ליכטנשטיין, פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ח בניסן תשע"ג, 29.3.2013]