לפניכם סיפור המבטא כיצד כל לימוד תורה, אפילו קצר [ושלכאורה אינו נובע מ'רצון טהור'] עשוי להיות בעל השפעה חשובה על האדם:
אברך מבני ברק נהג להעביר שיעור קבוע בשכונת רמת חן בפאתי רמת גן. כדי להגיע לשיעור הוא היה הולך מרחק של חצי שעה ברגל, הלוך וחזור. ערב אחד בעיצומו של חורף, ירד גשם זלעפות, והשבילים באותם ימים עדיין לא היו סלולים ומלאים בוץ.
ניגש האברך אל 'החזון איש' ואמר: אין לי בעיה לבוסס בבוץ וללכת למסור שיעור גם במרחק של חצי שעה הליכה, הבעיה היא שאני חושש שאנשים לא יצאו מבתיהם במזג אוויר כזה.
אמר החזון איש: האם איש לא יבוא? אפילו לא אחד?
ענה האברך: השמש יבוא, שהרי הוא פותח את בית הכנסת ומדליק את האור, אבל לבד ממנו אני חושש שאיש לא יגיע.
אמר החזון איש: אם כך עליך ללכת, גם אם רק השמש יגיע.
קיבל האברך את ההוראה, אך ביקש לשאול: אם באים אנשים רבים, אני מבין שתלמוד תורה של אנשים רבים שווה הקרבה, אבל אם יבוא רק אדם אחד, מדוע אני חייב ללכת מרחק של חצי שעה הלוך, חצי שעה חזור, רק כדי לזכות את השמש, הלא בסופו של דבר השמש ירוויח שעת לימוד, ואני אפסיד שעת לימוד, מדוע עדיפה שעת הלימוד שלו משלי?
השיב החזון איש, כי השיקול אינו רק שעת הלימוד, אלא יש כאן עיקרון נוסף:
השמש שלפני השיעור אינו אותו השמש שלאחר השיעור.
[מתוך "מעיין השבוע"]
לאחר הסיפור נשאל את התלמידים:
- כיצד לדעתכם בא לידי ביטוי השינוי הפנימי שחל בשמש?
- האם קרה לכם שהרגשתם שינוי בתוככם בעקבות תורה שלמדתם?
- כיצד לדעתכם משפיעה התורה על נפש האדם ומה ההבדל בינה לבין חכמות אחרות שאינן מחוללות שינויים פנימיים כאלו?
נשמע את תשובות התלמידים ולאחר מכן נסביר לתלמידים את אופן ההשפעה של התורה על אופי האדם לפי ההסבר הבא.
באופן כללי התורה משפיעה לטובה על אופיו של האדם בשתי השפעות עיקריות:
- השפעה גלויה – הנעשית באמצעות המצוות וההנהגות המעשיות, בבחינת 'אחרי הפעולות נמשכים הלבבות'. ככל שאדם מקיים את מצוות התורה והולך בדרכיה, פנימיותו נעשית זכה וישרה יותר.
- השפעה נסתרת – התורה על כל ענפיה [תנ"ך, גמרא, הלכה, מוסר וכד'] ספוגה בטהרה וביראת שמיים. על פניו נדמה שלימוד תורה דומה לכל לימוד אחר [היסטוריה, גאוגרפיה, מדעים], והוא בנוי ממילים, משפטים, כללים ועקרונות, אולם בעוד שבלימוד שאר המקצועות, אנו קולטים את הרובד היחיד שיש בהם שהוא רובד הידע השכלי, בלימוד תורה, לבד מהתוכן הגלוי ["שור שנגח את הפרה"] אנו קולטים אף את כל הרבדים הסמויים שבתוך המילים והמשפטים וסופגים לתוכנו טהרה, ישרות ויראת שמיים, ההופכים אותנו לאנשים אחרים.
חשוב לציין, שהשפעתה של התורה על הנפש מתקיימת גם כאשר לומדים תורה "שלא לשמה" [כפי שתרופה משפיעה על בריאות הגוף, גם אם אדם אינו מבין איזו תרופה הוא נוטל], אם כי בוודאי, שככל שהאדם לומד תורה "לשמה", ומבין את העומק הטמון בה, מידת ההשפעה של התורה על נפשו היא גדולה יותר.
