עמוד 65: סיפור: התפקיד מחייב

היה זה חודשיים לאחר שהתמנה לתפקידו. די, נמאס לו, כמה הוא יכול לעבוד? הוא קם בבוקר "היום אני לא הולך לעבודה" החליט, "מה יש? אסור לי לקחת יום אחד של חופש"? הוא תהה. מאוד התחשק לו לנסוע לים. הוא ארז את התיק, לא שכח גם את המטקות והתכוון לצאת מהבית, אלא שאז המאבטחים האמורים לשמור עליו התחילו לעשות בעיות. "אדוני, אי אפשר עכשיו לצאת עכשיו מהבית, אולי בעוד שעה" אמר לו אחראי החבורה בהחלטיות. "לאן אתה רוצה לנסוע?" שאל אותו השני, "לים" הוא השיב. "אני לא חושב שנקבל אישור לדבר כזה" ענה לו המאבטח ביובש.

מה? אי אפשר כבר ליהנות יום אחד? האם הוא יתפקד פחות טוב, אם הוא היום ייעדר מהעבודה וייסע לים? כמה דקות אחר כך, החלו הטלפונים לצלצל בלי הרף. בהתחלה זה היה המזכיר, הוא לא ענה. לא היה לו כוח. אחר כך זה היה הסגן שלו שנמצא בחו"ל, הוא ענה ואמר שיחזור אליו בהמשך היום, אלא שמבול הטלפונים לא חשב להיגמר. הוא היה על סף פיצוץ "מה, אני לא יכול לעשות יותר מה שאני רוצה?".

"ככה זה" הסבירה לו אשתו בערב "אם אתה ראש ממשלה, אתה לא יכול להסתפק במה שמתאים לכולם. יש לך אחריות רבה משל כולם, יש לך תפקיד חשוב משל כולם, והתפקיד הזה, מה לעשות, הוא לא רק כיף, אלא גם דורש ממך יותר מכולם".