עמוד 91: המצוות – 'כסף' בעל ערך נצחי.

משל לעני אחד, שהחליט לנסוע למדינה רחוקה ולנסות שם את מזלו במסחר. נסע אותו האיש למדינה רחוקה באפריקה. במדינה זו היה החום כבד ומרעה לבהמות אין, ומשום כך החלב יקר מאוד. החל העני לעסוק בסחר בחלב ועד מהרה הצליח מאוד והתעשר. בכל זאת, לא שב לביתו והמשיך במסחרו. לאחר כמה שנים קיבל מכתב מאשתו, ובו היא מבקשת ממנו כי ישוב הביתה.

חשב האיש בליבו: כדאי לי לקנות חלב בכל כספי וכאשר אבוא למקומי אמכור אותו וארוויח כסף רב. אמר ועשה. לפני שעלה לאנייה נגש אליו סוחר ביהלומים והציע שיקנה כמה יהלומים לבני משפחתו. יהלומים, אמר סוחר החלב, אוכל לקנות בכל מקום… אני מעדיף לקנות עוד קצת חלב.

לאחר שכנועים רבים קנה האיש קצת יהלומים במקצת כספו שנשאר לו. כאשר הגיע לביתו נוכח לדעת לגודל אסונו, כי כל החלב אשר ברשותו החמיץ ואינו שווה מאומה… "האם לשם כך סבלתי והצטערתי כל השנים"?! צעקה אשתו במר נפשה. עמד האיש בבושת פנים, ולא ידע את נפשו מרוב צער ובושה. הון שעמל עליו הרבה שנים ירד לטמיון בן לילה!

לפתע נזכר האיש במעט היהלומים שקנה טרם עלותו לאוניה. לקח האיש את היהלומים, מכר אותם, ובכסף התפרנסו הוא וביתו שנים רבות בכבוד.

כמה הצטער הסוחר שלא קנה יותר יהלומים…

כן הוא גם הנמשל – סיים "החפץ חיים", האדם יורד לעולם הזה כדי לעסוק במצוות, והנה את רוב ימיו מבלה בצבירת רכוש. רכוש זה לעתיד לבוא בעולם הבא אינו שווה מאומה. כאשר בא האדם לפני בית דין של מעלה אומרים לו: פרט את מעשיך! ואז עומד הוא בבושת פנים, ואינו יודע מה להשיב. לפתע נזכר האיש במעט מעות שנתן פעם לצדקה… ובמצוות ביקור חולים שעשה וכדומה. בעבורם מקבל את שכרו בעולם הבא. מה רב צערו על כך, שלא ניצל את כל זמנו לצבירת מצוות ומעשים טובים.